בפרק זה, אברהם סוצקובר מדבר על השירה כמקור חיים ותקווה, תוך התמקדות בשיריו ובתרגומם לעברית.
בתוך יערות עד ובקצה הגוסס של הקשת בענן, בגטו, אברהם סוצקובר מבקש שוב את השירה כמקור של חיים ושל תקווה. אולי ביידיש זה נשמע יותר טוב, אבל גם התרגום העברי שומר על דימויים מופלאים לשאיפה שנכונה תמיד. השיר מתוך הספר: כינוס דומיות מבחר שירים, בהוצאת עם עובד, תרגום: בנימין הרשב.