הפודקאסט של התנ״ך

בפרק 97 הבאנו את סיפורה של יהודית שחייתה ביישוב שנקרא 'בית אלוה', שהצילה את בני ישראל מידיו של הולופרניס, שר הצבא הבבלי, שיצא להחריב את בית המקדש השני. דיברנו על כך שמדובר במעשייה שהשתמרה באסופת הספרים החיצונים. מעשייה עמוסה בטעויות היסטוריות, שמצד אחד הן מצחיקות, ומהצד השני הן מלמדות שידע היסטורי שהיה שמור בבית המקדש השני, הגיע לחלק הצפוני של הארץ כזיכרון מטושטש. בפרק 98 אנחנו עושים השוואה בין סיפורה של יהודית לבין אסתר שעליה מסופר במגילה הקרויה על שמה, ודבורה ויעל שבספר שופטים. וכמובן שאנחנו לא שוכחים גם את דלילה הנחמדה ועוד נערה נחמדה בשם שלומית, או סלומה, שעליה מסופר בברית החדשה. המשותף לכל הנשים הנכבדות שאת שמן הזכרתי הוא שהן הביאו למפלתו המביכה של האיש החזק ביותר שחי בזמנן. ועוד משותף לכולן הוא שהסיפור הנקשר בשמן הוא מעשייה, הוא ג'אנר ספרותי שרווח בעולם הקדום ולא מעשה שהתרחש במציאות. בפרק זה אני "תופסת טרמפ" על סיפורן של דבורה ויעל והמלחמה בסיסרא, שר הצבא הכנעני. יופי של סיפור. אממה, לא התרחש במציאות וממילא מנוגד לכל היגיון היסטורי וטופוגרפי.

הפרק שלפנינו הוא החמישי והאחרון בסדרה שהוקדשה לנושא המשיחיות. הפרק הזה עוסק במשיחיות "החרדלית" שלכאורה, ורק לכאורה, מזוהה עם משנתו של הרב צבי יהודה קוק, הוא הרב הגדול של הציונות הדתית. עד לפני כ-50 שנה הציונות הדתית נחשבה ליברלית. ציונות שבה בנים ובנות למדו יחד. בתנועת הנוער 'בני עקיבא' הבנים והבנות שרו ורקדו יחד; וכשהתגייסו לצבא, הם כמובן שירתו יחד. ואז הכל התהפך! הם הפכו "חרדלים" וכל מה שהיה מותר בעבר, הפך אסור באיסור מוחלט! הרבנים של הזרם החרדלי לא מסתפקים בכך שהם דורשים שכבר מגיל הילדות המוקדם תתקיים הפרדה מוחלטת בין בנים לבין בנות. הם מתנגדים בתוקף לשירות צבאי של בנות דתיות, ועוד יותר מכך: הם איימו על הרמטכ"ל שהם ימנעו מהבחורים שהתחנכו בזרם החרדלי לשרת בצבא אם ביחידות שבהן משרתים חיילים חרדליים, תשרתנה גם חיילות. השאלה מה גרם לכך שהציונות הדתית והליברלית התהפכה והפכה חרדלית, עומדת במרכז הפרק שלפנינו. אנחנו מנסים להשיב כאן על השאלה מדוע ההקצנה הזו הופנתה דווקא כלפי בנות, ואיך כל זה קשור לתפיסה המשיחית, ולמלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. וכן, הכל קשור!

הפרק שלפנינו הוא השלישי בסדרה בת ארבעה פרקים המקודשת לאידיאולוגיה העומדת מאחורי התפיסה המשיחית. בפרק הראשון דיברנו על התפיסה המשיחית שבתנך, ועל הציפייה לגאולה בידי שמים שתגיע בעידן אחרית הימים. בפרק השני ראינו שציפייה זו חצתה את גבולות התנך, ושהיא מלווה את ההיסטוריה של העם שלנו יותר מ-2,000 שנה. בפרק השלישי בסדרה, נעסוק בתפיסה המשיחית בת זמננו. דיברנו על הציפייה לגאולה אצל העדות החרדיות שרואות בכל אסון שפקד את העם שלנו בעשרות השנים האחרונות, כולל הטבח המפלצתי שהתרחש ב-7 לאוקטובר 2023, עונש מידי שמים על שום חטאים בתחום הדת. כמו כן נדבר על העדות החרדיות האנטי-ציוניות, שמבחינתן עצם הקמתה של מדינה יהודית וחילונית היא פשע שטני המעכב את הגאולה ואת בואו של המשיח. אנחנו מתעמתים כאן גם עם המושג "חבלי משיח", שמשמעו ייסורים איומים ונוראיים שבהם מייסר אותנו אלוהים לפני בוא עידן אחרית הימים המיוחל. שכן, המשמעות המעשית של אמונה זו תולה באלוהים כל אסון שאירע לנו, כולל הטבח שביצעו בנו מפלצות החמאס – וכן, חד-משמעית, ישנם אנשים שמאמינים בכך!

הפרק הזה ושני הפרקים שלאחריו מוקדשים לשאלה מהי "משיחיות", שהרי הביטוי "משיחיסט" מתגלגל בימינו על כל לשון. יופי, אז מה הוא "משיחיסט"? ומהי "משיחיות"? הפרק הראשון, שאיתו נצא לדרך, מוקדש לעקרונות העומדים בבסיס התפיסה המשיחית שבתנך, עקרונות שמלווים אותנו למעלה מ-2500 שנה. בפרק השני נראה שהציפייה המשיחית חצתה את גבולות התנך ומלווה את ההיסטוריה של העם שלנו במשך אלפי השנים הבאות. בפרק השלישי נקשור את המאפיינים המובהקים של תפיסה זו למציאות שבה אנחנו חיים היום. אנחנו נקשור אותה ליום שבת ה-7 לאוקטורבר 2023, למלחמת חרבות ברזל וכמובן שגם לימין הקיצוני (סמוטריץ', סטרוק, רוטמן ושותפיהם). הפרק שלפנינו עומד על המתח הבלתי נסבל בין האמונה בצדקתו ועוצמתו האין סופית של האל הכביר שבחר בנו להיות לו לעם, לבין ההרס והחורבן שבמציאות. במציאות אדמת הקודש של אלוהים הייתה כבושה על ידי מעצמות של עובדי אלילים שלא שמעו על קיומו של האל האחד והעוצמתי, ועל כך שבני העם היחיד שהאמין בקיומו, נהרס והוגלה מעל אדמתו. אנחנו נדבר על מאפייניה המובהקים של התפיסה המשיחית שבתנך ועל המכשלה הגדולה שעומדת בבסיסה. וכן, על הצורך הנואש למצוא פתרון למתח שבין העוצמה האין סופית של אלוהים, ובין החולשה שבמציאות. פתרון שיתרחש בקץ הימים.

זהו הפרק השני בסדרה שעניינה הוא הכישוף בתנך. במרכז הפרק הקודם עמד ביקורו הלילי של שאול אצל בעלת האוב, ובקשתו שתעלה את רוחו של שמואל מעולם המתים, דבר שנחשב תועבה בעיני התנך שמזהה אותו כעבודת אלילים. בפרק זה אנחנו שואלים באיזו פרוצדורה השתמשה המכשפה מעין דור, שבאמצעותה היא לכדה את רוחו של שמואל והעלתה אותו לחיים. כדי להציע תשובה לשאלתנו, אנחנו מתייחסים לאיסור אכילת דם. זהו איסור מוזר שחוזר פעמים רבות בתנך, שבשום אופן לא קשור לאיסור לאכול חיות טמאות, אך קובע שנפש האדם זורמת בעורקים יחד עם הדם. בפרק זה אנחנו מדגישים שלפי התנך אין תחיית מתים. ואכן משפט יום הדין הגדול כמו גם עידן אחרית הימים לא מתייחס לנשמות המתים - שהרי למת את דם ולכן גם אין לו נפש שיכולה להישפט ואולי גם לקום לתחייה. עמדה זו מנוגדת, חד-משמעית, לאמונה עתיקה מאד שמתגלגלת עד ימינו אלה. המיתוסים הקדומים שרווחו בעולם הקדום עסקו באינטנסיבות בשאלה מה קורה לנשמת האדם לאחר מות הגוף. והפרק שלפנינו נותן לנו לערוך ביקור קצר בספר חנוך (אחד הספרים החיצונים), בעלילות גלגמש, ובמיתוסים שרווחו ביוון.

בפרק הראשון בסדרה אמרנו שמרד יהוא שרצח את כל בני משפחתה של עתליה ואת המלך, בנה אחזיהו, היו הנסיבות ההיסטוריות לעלייתה של עתליה בת אחאב לכס המלוכה בירושלים. עתליה הפכה עוצרת מלוכה, שהמתינה עד שהנכד שלה, יהואש בן אחזיהו שהיה בן שנה, יוסף שנים ויוכל לתפוס את מקומו של אביו המת. יהוידע "הכהן" ניצל את האסון הכבד שפקד את בית המלוכה, ועמד בראש מרד שנועד להדיח את יהואש הפעוט ולסלול את הדרך לבנו זכריה. יהושבע, אמו של זכריה ואשתו של יהוידע, הייתה בת המלך יהורם (בעלה המנוח של עתליה). מצד אמו היה זכריה נצר לבית דוד, ולו צלח המרד הוא היה יכול להיחשב יורש לגיטימי למלוכה – ועל כך דיברנו בפרק השני. הפרק השלישי והאחרון הוקדש למספר עניינים. 1. הראשון שבהם חיזק את הטענה שמרד יהוידע מעולם לא כוון נגד עתליה, כי אם נגד יהואש, יורש העצר הלגיטימי מבית דוד. במהלך 100 השנים הבאות נרצחו מלכים נוספים מבית דוד (בהם יהואש ובנו אמציה). המתנקשים, שהיו שומרי ראשו של המלך תמיד פעלו מתוך הארמון, ללמדנו שבמעגל הקרוב ביותר למלך נמצאו בוגדים שהיו נאמנים ליד נעלמה שטלטלה פעם אחר פעם את הארמון. 2. בימי בית המקדש השני עמדו הכוהנים המושחתים מבית צדוק בראש העם והחברה בישראל. אך התנך מגלה ששושלת נוספת שחזרה מגלות בבל ניסתה להשתלט על המקדש – והיא של כוהנים ששמם נקרא יוידע, ידוע וידעיה – שמות שנגזרים מהשם 'יהוידע'. כידוע, מרד החשמונאים הסתיים בסילוקם של הכוהנים מבית צדוק מירושלים ומהמקדש. במשך כמה עשרות שנים עמדו מלכים וכוהנים מבית חשמונאי בראש העם והמקדש – החשמונאים השתייכו למשפחה בשם 'יהויריב' שהייתה ענף של בית יהוידע. הסתמכות על התנך ועל הרשימות הגנאולוגיות המצויות בו, יכלה לספק להם "זכות מלידה" להחזיק בשני הכתרים. 3. הנושא השלישי שבו עסקנו היה טיהור שמה של עתליה. גם לו הייתה צדיקה גמורה וראויה לפרס נובל לשלום, די בכך שהייתה בת אחאב כדי להשחיר את שמה. לפרק מורכב זה מצורף נספח שיתפרסם באתר של הפודקאסט שלנו. מדובר במאמר אקדמי שכתבתי לפני למעלה מ-20 שנה שעוקב מסודרת אחרי השתלשלות האירועים שעליהם דיברנו בשלושת הפרקים שהוקדשו למרד יהוידע. המסקנה החשובה ביותר של המאמר, היא שצאצאיו של יהוידע "הכהן" שחתר תחת המלך יהואש, חתרו תחת מלכי בית דוד בימי בית המקדש הראשון. בימי בית המקדש השני הם חתרו הכוהנים מבית צדוק. בית חשמונאי שהשתייכו לבית יהויריב שהיה ענף של בית יהוידע, העניק להם "זכות מלידה" לשאת בשני הכתרים.

ספר מלכים מספר על אודות מלכה בשם עתליה, שכהן בשם יהוידע ארגן הפיכה צבאית שבסופה היא הוצאה להורג. השאלה כיצד עתליה, שהייתה בתו של אחאב מלך ישראל, הגיעה לירושלים ועלתה שם לכס המלוכה השמור למלכי בית דוד? שאלה אחרת היא: מאימתי כהן שעמד בראש בית המקדש, מארגן הפיכה צבאית? כהנים, כידוע, לא עומדים בראש צבא ולא מחוללים הפיכות צבאיות , ואם כך, מה מסביר את העובדה שאת זה בדיוק מה שעשה יהוידע? בפרק זה, הראשון מבין שלושה, נצא לדרך בעקבות תעלומה בלשית והיסטורית כאחד. תעלומה שותתת דם של מלכים רבים שנרצחו בזה אחר זה, שאך מעטים זוכרים שהתרחשה בזמן מן הזמנים. שאך מעטים יודעים שמעשי הרציחות האלה קשורים ומסבירים אלה את אלה. את הסיפור המרתק הזה אספר לכם יחיד עם העיתונאי ואיש הטלוויזיה אביב הורביץ. האזנה נעימה!