על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי

כשסבתא של המשוררת דנה לובינסקי אמרה לה שהיא אוהבת פילים, כיהם זוכרים הכול, היא הבינה שהיא מפקידה אותה על הזיכרונות שלה, זיכרונות מכל הסוגים ומכל העוצמות. אלה מצאו את דרכם במהלך השנים לשיריה של דנה, וגם לסיפורים שהיא מספרת לילדיה. אבל זו לא הדרך היחידה שבה דנה מתמודדת עם הגעגועים לסבתא. סבתא הניה היא במידה רבה הנמענת שאליה היא כותבת. וכאדם יוצר, וגם כפסיכולוגית קלינית, היא מכירה היטב את האפשרות לשמר את אותו פן של קשר אינטימי שמתקיים בעולמנו הפנימי. השיחה שלנו היא שיחה פשוטה על קשר עמוק בין נכדה לסבתה, ועל הצורך לבטא אותו גם בימים שבהם מידת הכאב שמסביב כאילו דוחקת בנו לשכוח ולמחוק את הפרידות הצפויות הללו. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את הפודקאסט הנוסף שלי, ״שתי אצבעות מציון״, אפשר למצוא כאן. את שם הפודקאסט קורא הפעם: עמית אולמן.Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אמו של גלעד כהנא, איש להקת ג׳ירפות, מתה כמעט בהפתעה. כמעט, כי באותו יום הייתה לו תחושה בהולה שמשהו נורא יקרה, והוא קרה. מותו שלאביו, לעומת זאת, התרחש כתהליך איטי, שהיו בו גם רגעי קרבה אינטנסיביים, אלה שהולידו בסופו של דבר את כותרת ספרו החדש ״טוב שאבא קיבל סרטן״. בשלושת הסיפורים בספר מתרחשים אירועים קשים, אבל יש בהם גם מידה גדולה של הומור והמון אופטימיות שהייתה גם בשיחה שלנו. לא מפני שגלעד חושב שהכול קורה לטובה וכו׳ וכו׳, אלא משום שהוא מוצא גם בעצב ובכאב המון השראה ליצירה ואם מותם של ההורים הוא בבחינת הבעיטהשמעיפה אותנו מגן העדן, הוא גם מזמן לנו צמיחה רגשית שאסור להחמיץ. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר.Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

הרומן החדש של אסף גברון, ״האם אינך רוצה בי״, משתרע על פני תקופות ומקומות אבל בליבו קבוצה של ארבעה חברי ילדות, שאחד מהם נהרג ולרגעים נדמה לשלושת הנותרים שמותו לא באמת השפיע על חייהם. נדמה, כאמור, כי במובן העמוק האובדן הזה עיצב אותם ואת הקשרים ביניהם. שוחחנו על אמיר, אבל גם על אובדנים קודמים שנגעו בחייו של אסף בילדותו, ועל הדרך שבה אלה השפיעו על היכולת שלו ליצור קשרים. השיחה שלנו התקיימה על גדות אגם ואנזה בברלין. ישבנו על קו המים ממש, וברקע אפשר פה ושם לשמוע עופות מים שהקשיבו לשיחתנו בעניין. אסף הגיע לשם כדי לכתוב את הרומן הבא שלו. שוחחנו על הרומן הנוכחי ועל זה העתידי, ומאחר שממש כעת הופיע גם ״כאן סיפורנו תם״, סינגל חדש של להקת הפה והטלפיים, ההרכב שבו חברים אסף, אהד פישוף ורם אוריון, לא יכולתי שלא לשבץ טעימה קטנטנה ממנו. את המילים לשיר כתב עמוס נוי. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם) את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלעLogo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אמו של צבי יגנדורף, הסופר הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס וּבוקר, מתה כשהוא היה בן עשר בלבד. היא חלתה בשחפת, מחלה שתקפה אותה לראשונה עוד כשגרו בגטו של וינה, שם נולד צבי, ולא הרפתה גם כשעברו ללונדון ואז לכפר הבריטי, בימי הבליץ של מלחמת העולם השנייה. הסבא והסבתא, הוריה של האם, הגיעו עוד קודם לתל אביב והמשפחה המורחבת החליטה להסתיר מהם את דבר מותה של בתם. צבי, הילד שהתייתם, נקרא להתייצב למשימה ולהשתתף במלאת הזיוף והעמדת הפנים, ומי יודעת, אולי שם נולד בתוכו הסופר שלימים זכה להערכה ופרסים. הרומן הראשון שלו ״וולפי ואופי השטרודלים״ תורגם לעברית, ובגיל 89 הוא עדיין כותב ומלא בסיפורים על ילדות ומשפחה.את שם הפודקאסט קוראת הפעם תמר מור סלעאת הלוגו עצבה לירון כהןוהמוזיקה היא Woke UpThis Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

מחזור השירים הראשון בספר הביכורים של אלכס בן ארי, ״ימיםסמויים״, הוא מפגש, כהגדרתו של אלכס, עם התאבדותה של מי שהייתה אז זוגתו ואם בתםהתינוקת. לא תיעוד, לא עיבוד, לא ניסיון התמודדות, אלא מפגש שאותו השירה הציעה לו,כך הוא אומר, והוא נענה להזמנה וגם היה משוכנע שכך חייו יכולים להמשיך בנפרד מןהאירוע הנורא, לצד הטראומה ולא בתוכה. אלא שכשספר השירה החדש שלו ״צי״ ראה אור,הוא גילה בו להפתעתו חזרה אל התאבדותה של איה בתוך שטף של דיבור אל נמענים נוספיםשכבר אינם. שוחחנו על המפגש הבלתי אמצעי עם הכאב, על האופן שבו המפגש עם המוותטוען את המבט לאחור על מערכת היחסים ברגשות חדשים, וגם על גאולה וכוח מיסטיוהתערבותם הקטנה של האלים – מושגים שנדמה שאי אפשר באמת לדבר על שירה בלי להזדקקלהם. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסוברLogo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠LironCohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music:Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

לרוני טהרלב היה אבא עד גיל 58, אבל כמו שהיא אומרתזה אף פעם לא מספיק, והוא חסר לה לא רק משום שהיו קרובים מאוד, אלא גם מפני שהאמין בה תמיד, מילדות, וידע שהיא תצליח הרבה לפני שקריירת הציור שלה נסקה והובילה אותה למוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, והנשיונל פורטרט גלרי בלונדון והלובר בפריז. מאחר שאביה של רוני, הפזמונאי יורם טהרלב, היה גם הוא איש ידוע, גם הציבור והתקשורת דרשו חלק מן האבל הראשוני עליו, ולה לקח זמן לעבד את העצב והגעגועים שנמצאים שם, כמובן, אף שאביה מת בגיל מבוגר אחרי חיים מלאים שהוא עצמו ידע להפיק מהם סיפוק רב. ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם). את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן.Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠