גיבורים

יש אנשים שנכנסים לחדר וממלאים אותו בנוכחות שלהם. כאלה שאוספים סביבם חברים, שלא מפסיקים לצחוק, לחלום, לאהוב ולתכנן את הדבר הבא. כזה היה רס"ל שלום אוראל אלון ז"ל, שנפל בקרב על הגנת קיבוץ בארי בשבעה באוקטובר.בפרק הזה מספרות אמו טלי ואחותו קורל על הילד שתמיד היה בתנועה, על הצעיר שחי את החיים במלוא העוצמה, ועל האדם שהפך כל מפגש לחוויה וכל חבר למשפחה. זהו סיפור על אהבה גדולה למשפחה, לחברים ולמדינה, על חלומות שעוד חיכו להתגשם, ועל צעיר שעליו נהגה אמו לומר שהוא לא חי 23 שנים – אלא הספיק לחיות יומיים בכל יום.

סיפורו של סמל אמיר לביא ז"ל, לוחם בחטיבת הנח"ל, שנהרג בקרב גבורה במוצב סופה בשבת שמחת תורה, השבעה באוקטובר.בשיחה מרגשת עם הוריו אלעד ורחלי ואחותו היחידה תמר, הם מספרים על האומן המחונן שידע לבחור את מה שטוב לנפש שלו, על הרצון שלו להתגייס לשירות משמעותי בנח"ל, על זמן איכות של כל אחד מהם איתו ובעיקר על אמיר שידע לגשת ללבבות ושהיה איש של אנשים, שכל כניסה שלו הביתה תמיד הייתה מלווה בשובל של חברים.אלעד, רחלי ותמר מקיימים במאמץ רב, אך בנחישות רבה את צוואתו הלא כתובה של אמיר - להמשיך לנגן, לשתות, לחייך ולצחוק, בדיוק כמו שאהב לעשות

סיפורו של סמל רועי פרי ז"ל, לוחם גולני שנהרג בקרב גבורה במוצב פגה, תוך שהוא מתעקש להילחם בחוץ ולהגן על חבריו.בכאב גדול ובגעגוע אינסופי, מספר אביו עופר על הבן הספורטאי שהצטיין בטניס, על הבשלן שתמיד הכין להם את הביס המושלם, על הלוחם המקצוען שהיו לו רק חוויות ואף פעם לא התלונן, על האהבה הטהורה של רועי ובת זוגו נויאל ועל הבור העמוק והעצוב שהשאיר.הכל לפני היה מושלם.

סיפורו של סרן עידן בלוי ז"ל, קצין קשר גדודי (קשר"ג) מצטיין בגדוד 13 של חטיבת גולני, אשר נהרג בקרב הגנה על חמ"ל התצפיתניות במוצב נחל עוז, בשבעה באוקטובר. בשיחה עם אמו רוית, היא מספרת בכאב וגעגועים על חוויה מעצימה לגדל את עידן הילד, שהצטיין בלימודים ובכדורגל, על עידן הנער החברותי שהצטיין גם בשנות התיכון במסגרת "מסלול תח"ם" לבגרות טכנולוגית ברמה גבוהה, על עידן החייל, שהיה נכנס הביתה עם המדים, למטבח לטעימה היישר מהסיר וגם על ימי המתנה קשים עד להודעה. המצוינות הייתה נר לרגליו של עידן, אבל לעולם לא התפשר על דרך ארץ ומתן כבוד לאחרים

סיפורו של רס"ן (מיל') אליאב עמרם אביטבול ז"ל, סמ"פ בחטיבה 228 ("חטיבת הנח"ל הצפונית"), אשר נפל כשהוביל את חייליו בקרב גבורה בדרום לבנון, בשבת בראשית תשפ"ה.בכאב וגעגוע, מספרת אשתו טל, על זוגיות מדהימה ואהבה גדולה שהייתה קצרה מדי, על קפה זוגי יומי קבוע עם שיחות עומק על חינוך הילדים ותוכניות לעתיד, על הבית שאליאב המהנדס תיכנן והיא ממשיכה לגור בו ולגדל את ארבעת ילדיהם ועל הטוב שהפיץ לכל עבר בפשטות ובטבעיות. כל כך טבעית ושגרתית הייתה הפצת האור והטוב אצל אליאב, כל כך אמיתית הייתה הנתינה שלו ללא תמורה, עד שטל אפילו לא הזכירה בשיחה, שאליאב תרם כליה, מתוך מחשבה על מה עוד ניתן לתרום ואיזו עוד שליחות הוא צריך למלא כאן.לצד הקושי, והרבה בזכות תמיכה גדולה של הקהילה, החברות והמשפחה, בוחרת טל להמשיך את משימת חייו של אליאב, משימת חייהם - לחנך את ילדיהם לאותם הערכים והמורשת של אליאב.

סיפורו של רס"מ (מיל') אברהם צבי (צביקה) פרידמן ז"ל מעין הנצי"ב, אשר נהרג בקרב במחסום תייסיר בבקעה, במסגרת שירות מילואים בחטמ"ר אפרים, דרך עיניו של דניאל, בנו הבכור. צביקה, שהיה נשוי ואב לשישה ילדים, היה אדם ישר וטוב לב, מלא אהבה ומסירות למשפחתו. הוא אהב את הטבע ובעלי החיים, והרגישות הזו ליוותה אותו בכל תחום בחייו. בשיחה בגובה העיניים עם דניאל בן ה-17, הוא מספר על אבא שחינך את ילדיו לראות ולכבד את כל מה שחי ועל הקשר המיוחד שהיה להם, קשר שלא דרש הרבה מילים, קשר שבו מבט אחד או מחווה קטנה הספיקו כדי להבין זה את זה. בזיכרון של דניאל, צביקה היה נוכח בכל הרגעים הקטנים והחשובים, תמיד מוכן להקשיב, לתמוך ולהיות שם עבור משפחתו. דרך רגעים פשוטים אלה, ניכרת דמותו – אדם ישר, מסור ואוהב, שהשפעתו תישאר חיה בלב המשפחה וכל מי שהכיר אותו.