שְׁכַר סוֹפְרִים

בפרק העשרים של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת גיל הראבן. סופרת בלתי משוכפלת בעולם הספרות העברית. אמנית שאינה מטפחת לעצמה פרסונה, ואינה משועבדת לא לדימוי ציבורי ולא לתחושה של חשיבות עצמית. נדמה שהיא מתרחשת כאדם כותב כדי להתרחש. גיל אפשרה לנו להבין את התבוננותה במילים הכתובות בעדינות וברוך. ראייה כמעט מתמטית המנוסחת בצורה כל כך בהירה ואותנטית. יצאנו למסע אל ילדותה כנצר לשושלת של ספרות עברית, איך כבר כילדה קיבלה אישור מאימה (שולמית הראבן) לעבור לספריית המבוגרים. ואיך מרגע זה ספרים היו והנם חייה. בנדיבות לבה המשכנו במסע אל נערה שהרחיבה את עולם המושגים והאפשרויות עד לכדי מודעות לזיוף בכתיבה - זאת בגיל שבו ילדות כותבות יומן. בין לגימה ללגימה דיברנו על נחיתותו של הרצון "לרגש" או "לזעזע"; על כתיבה כמחקר ששואף להתקרב להבנה של דברים; על "אמת סיפורית"; על דמויות שיכולות להפתיע כמו שבני-אדם מפתיעים; ועל ה"עצמי שלה", שלא מעניין אותה בכתיבה. שוחחנו על העולם שיוצרות המילים הכתובות, וכיצד הפליאה ממנו אוחזת בה במהלך התהוותו של ספר. צחקנו מעט כשנחשפנו ליכולת שלה לשכוח את כתביה על מנת שתוכל ליצור עולמות חדשים. שוחחנו גם על ניקיון דעת, על מבוכה, על תרגומים ותסריטים, ועל המרחבים שבין אולפן בהוליווד לבין מכונת הפקס במכולת. דומה שגדולתה של גיל היא בתבונתה הצלולה, או אולי בשאלה הפשוטה - "למה צריך לעניין אנשים שאני כותבת ספר?" וכמו במסע חייה, וכמו בכל ספריה, שיחתנו לא נחתמה באיזשהו מסר או לקח. היא הוליכה להבנה טובה יותר של סוגיות שעלו בה.  Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק השבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר איל חיות-מן. סופר צעיר וד"ר לפילוסופיה יהודית (צעיר לא פחות) אשר פרץ לתודעתנו עם זכייתו בפרס ספיר לספר ביכורים על הרומן ההיסטור-פנטסטי שלו "מסכת תהום". מרגע הלגימה הראשון איל הכניס אותנו אל עולמו הפנימי והחיצוני שבו מנעד ההתרחשויות רחב עד שאיננו מוגבל. שוחחנו על הילד שגדל בקטמון בבית רחב לב בו אמא ואבא יצרו מרחב סובלנות בנקודת המפגש שבין הדתי לחילוני, והחל לכתוב סיפורים כבר בכיתה ב'. על הבדיון שריתק אותו לכל אורך ההתבגרות. בין לגימה ללגימה שוחחנו על נער במפגש כתיבה שפתח לו צוהר לאפשרויות הרוח, אך גרם לו לתהיות על כתיבתו, על העלם העתודאי שבכלל חשב שהכתיבה זנחה אותו עד שיצא למסע חיפוש והמיסטיקה היהודית שתמיד הייתה שם החלה לספר בתוכו סיפור. איל חצה איתנו יד ביד, הלוך חזור, בין עולם האקדמיה והמחקר לעולם הספרות והכתיבה הספרותית, עד שמדי פעם נעצרנו על הגשר שביניהם והשקפנו על יכולותיו לנוע כשהוא בידיעה מוחלטת על שכלו (וזוהי הצניעות האמיתית), פענחנו יחד איך התנועה הטבעית שלו איפשרה לו בזמן דוקטורט לכתוב רומן שלם. נדמה כי ההפוגות האלו הן סוד כתיבתו, היכולת להתבונן, לחוש ולראות את העבר והעתיד כמקשה אחת, לאפשר למחקר להיות יתדות לפרוזה ולשכתב בדרכו את הבלתי נראה.Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק השישה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת והמשוררת תהילה חכימי. קול צעיר-ותיק ובעיקר עולה, מתגבר ומתעצם בספרות ובשירה העברית. בצניעות ומבלי יומרות של חשיבות עצמית, תהילה מייצרת כתיבה כמעט אלגוריתמית. מצמצמת את הפער בצורה כל כך מדויקת שבין הבדיון לחוויית המימד האמיתית בתודעת הקורא. כלומר אצלה התנועה בתוך חלל וזמן איננה רק אמירה או מניפולציה של מילים כתובות על תת-ההכרה אלא הבנה מלאה המגולמת במלאכת הכתיבה ונעה במרחב שבין המופשט לפיזי, בין ההומני לריאלי, בין המדעי לרגשי. כמעט בלי מאמץ. תהילה לקחה אותנו אל בית ילדותה בגני תקווה, אל הוריה שהיו דור ראשון להשכלה גבוהה ועדיין והעניקו לה את השם תהלה של עגנון. טיילנו במסדרונות הספריה העירונית, ופיענחנו יחד את המשיכה אל המקצועות הריאליים ולמה דווקא כנערה בין חמש יחידות לחמש יחידות נבעו מתוכה מילים כתובות, נביעה בלתי פוסקת של שירים בלי משוררת. התהלכנו בסבלנות במסע של צמצום והרחבה - בשפה הכתובה ובחיים בכלל. מהיכן שבאה להיכן שהנה ולהיכן שתגיע. בין לגימה ללגימה שוחחנו על איך זה לגדול עם עוד שלוש אחיות (כשאחת תאומה), על הכתיבה כמלאכה של אדם חי, משלח יד ללא הערך הכלכלי אך גם שאינו תחביב. על מפגש עם עודד וולקשטיין ועל השיחה התמידית ביניהם. על אהובה ואב ילדיה, על  היותה (לפחות בעיניי) האבולוציה הבריאה והמרפאת של הספרות העברית ואיך ההתנגשות הפרטית שלה בין העבודה לכתיבה הפכה למפץ פנימי שברא כוח גדול עבורה.Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק הארבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר והעורך עמיחי שלו. סופר שנדמה כי מספר לספר קריאת התיגר שלו רק גדלה, גם כלפי הספרות וגם כלפי הכתיבה שלו עצמו - תנועה ערה פנימה אל תוך הווייתו והחוצה אל תרגום ופרשנות חוויית הקיום- פרא שמבקש לא להזיק לאף אחד, נבוך מאצילותו, ולכן מגדיר עבור עצמו את מרחב המחיה כדי להתרחש, וכל מרידתו היא בשדים המבקשים לבקר. עמיחי פתח לנו דלת אל ילדותו, החל מטראומה מכוננת, דרך כדורגל ועד גיטרה חשמלית. בין לגימה ללגימה יצאנו למסע אל המפגש הראשון עם טקסט, של נער-עלם-איש מורד נצחי שמעולם לא רצה להיות סופר, רק ביקש קצת שקט. דיברנו בין היתר כיצד נוכח רוחב לבו ואובססיה לטוב המוחלט של היצירה, הן כעורך והן כמרצה, הוא לא מסוגל להרפות ולוותר, לא לתלמידיו, לא לסופרים שהוא עורך ובעיקר לא לעצמו. בנוסף, גילינוכיצד רגישותו הרבה לעולם ולזולת מגולמת במראה קשוח, בהוויה של ילד רע בעל כורחו, אך המשקל הסגולי שלו עדין ורך. נענו בין סוגות שונות בפרוזה עד לשירה שנכתבה בליברפול, עיר הולדתה של אימו. כמו כן, נחשפנו לאומן שבניגוד לעבר, כבר פחות מבקש להיעזב לנפשו, סופר שסיים מזמן לשרוד, וכבר שנים הוא חי. חי במלוא עוצמתו, בפאר הדרו. כמו כל כתביו. נראה כי שמונת ספריו הם רק חימום להופעה שעוד עתידה להגיע.Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק השנים עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית העורכת והסופרת נועה מנהיים. עורכת ספרות מקור בהוצאת כנרת זמורה דביר. במסע מקרי של מעל ארבעה עשורים הפכה הילדה מבית דתי בעיר העתיקה בירושלים לאחת הדמויות המשמעותיות והחשובות ביותר לעיצובה של הספרות העברית של שנות האלפיים והלאה. ברוחב לבה שיתפה אותנו נועה כיצד בין הסמטאות פיתחה אהבה למילים הכתובות, סיפרה לנו על הנערה ששיחקה עם הדמיון בחורבות עיר דוד ועל העלמה שהמערך הנפשי של האדם החל להעסיק אותה. בין כוס יין לצחוק נבוך, בין שיחה על ספר וז'אנר אהוב, התהלכנו יחד אל מפגש לא צפוי עם דב אלפון שהוביל להשלמה וחיבור של סך כל ההתרחשויות בחייה - הרגע בו הפכה לעורכת ספרותית. שוחחנו על המשמעות הרחבה של עורכת רגישה מאוד, על מגע עדין ומתחשב בטקסטים של זולת ששם מבטחו בה. על ארגז הכלים הייחודי שפיתחה עם השנים, ארגז כלים מתחדש ובלתי משוכפל שאינו מזלזל בעבר אך אינו מתנצל על חדשנותו. התבוננו יחד בנוף הפנימי והחיצוני של הספרות ונעצרנו מעט כדי להתענג על הפליאה שבכתיבתה שלה. נדמה כי שני ספריה הם מלאכת אריגה של רגשות וחושים - טקסטים השזורים מאהבה לאמנות ולספרות, משנים של התבוננות ומרצון אותנטי וצנוע לאפשר לכולנו גישה אל מאחורי הקלעים של תהיות נפשה. בקלות, ברוך ומתוך הכרח למדנו למה להסיר את האגו בעבודתה, התרגשנו מעצה של אבא איש סודה, ופיענחנו מדוע הידיעה שיש עורכת ספרותית משנה את כתיבת הסופרות והסופרים/ עד לקפה ועוגה עם סיומו של ספר - היא, הסופר.ת והזמן הסודי שהונצח ביניהם. Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק העשירי של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר דרור משעני. התבוננותו הרחבה כעורך, מרצה, תסריטאי וחוקר ספרות הפכה אותו עם השנים לאחד הסופרים העבריים הדומיננטיים ביותר בתרבות וביצירה הישראלית המודרנית. בין ספריו נוכחת שאיפה תמידית אל אמת שלא נעים לדבר עליה, אשר משתהה שם בענווה ובזהירות. דרור אחראי במידה מסוימת להיוולדות של ז'אנר גלובלי בעולם צברי המגולמת ברומנים בלשיים שכולם בבואה לעצמו. הנביעה הפנימית של הטקסטים שלו היא דיוק פנימי המחבר בין מסורת צעירה של בלש ומסורת מפוארת של ספרות עברית. ביקרנו יחד בבית החם והמיוחד בו גדל, המורכב מעולמות שונים של אמא ואבא, בסלון מחשבתו דיברנו על הסיפור הקטן שהוא גם הסיפור הגדול של הילד מחולון. שוחחנו על הנער עם העיר הפנימית המתחוללת בו ועל פריפריאליות נפשית של העלם שהופך להיות איש ספר. התרגשנו עם הכאב והשבר שביתמות מגיבור חייו שנדמה כי עד היום חייו הם שיחה עמו. בין לגימה ללגימה ניסינו לזהות מה נחוץ לעולם שייכתב, איך נוגעים במלחמה ואיך השפיעו חסמבה, שרלוק הולמס ואגתה כריסטי - על מחברת ועט בתיק, על גישה עצמית, עמדה פנימית או מסיכה. נסענו בין חולון, ירושלים, באר שבע ותל אביב, בין החוג למשפטים לחוג לספרות, רק כדי להבין שהבלש שלו הוא האיש שמתערב בעולם לא רק כדי לפענח אותו אלא גם כדי לשנות אותו. גיבור פנימי שנהיה לדמות כתובה שהתפתחה מבית וקיבלה בירושה מפתח להתבוננות בחברה הישראלית. עד שהוארה בבת אחת השליחות הרחבה יותר של דרור, סופר שהוא יורש וזה שיוריש את המחשבה החופשית, את המשך דרכו של אבא.  Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק השמיני של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית, יערה שחורי. ד"ר לספרות, סופרת, משוררת, עורכת וחוקרת ספרות. עורכת ספרות מקור בהוצאת כתר. בשלושה עשורים של מסע איטי יערה הפכה לאחד הקולות החשובים בספרות העברית. מצוידת באבקת קסמים שהגישה לה ספרנית בקיבוץ וכוח רב שנטען בתוכה מאותו הרגע, טיילה הילדה במרחבים הפנימיים של עצמה ומחוצה לה, לאט, בעדינות וברוך כלפי מושא התבוננותה אך גם לפרקים בלפיתה עצמית של האישה המתעצמת בה ונובעת ממנה אל המשך השביל. מבלי לדעת את כיוון תנועתה, פיתחה יכולת להיות שלמה עם רגע ההווה, מקלפת מעליה שכבות של שקר בדרך לבקר בראשיתם של הדברים - הפעם נוכחת. הפעם עם כישוף ספרותי. מספר לספר, משירה לפרוזה, היא מפזרת את אבקת הקסמים על הזיכרון, על ההווה, על מה שיהיה, מתכתבת עם מה שמת ועם מה שעתיד למות. יערה לקחה אותנו ברוחב לבה אל הקיבוצים בהם גדלה, אל הבית שהקפיד על אומנות מצטיינת, על הרגע בו הילדה בכיתה ב' כבר ידעה שתהיה סופרת ועל חיילת בת 19 שאת "אין-הכסף" שלה הוציאה דווקא על סדנת כתיבה. על אבא ואחות ועל אמא שאיננה עוד אך עדיין הדמות המשמעותית והגיבורה של חייה. דיברנו על המורכבות שביחסי אמא ובת, על נסיעה באוטובוס בגיל 40, על רגעי שפל והצלחה, על חרדות ופחדים. צחקנו בחודשים ארוכים של פציעה בבית חולים, והתודינו על הוירטואוזיות שבכתיבתה. שוחחנו על תהילים ועל שפת סימנים, על כך שאין עתות לכתיבה והיא מתרחשת כל הזמן. אולי הפיה זו היא אולי אחת שמבקרת לעתים עם אור המקרר הנפתח. כך או כך היא מחייכת אליה, לוחשת לה שניצחה, שומרת איתה על אימהות פנימית לילדה הנצחית שבתוכה - שהכי אוהבת שירה.Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.

בפרק השישי של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת גלית דהן קרליבך. גלית היא אחת הסופרת הבולטות ביותר בדור החדש של הספרות העברית. כזו שקראה את כולם אך כתיבתה אינה תהליך של הידמות למשהו. אי בודד בתוך מרחב הגמוני. סופרת עם קול ברור וייחודי שאינו שכפול של דבר אלא הדהוד של עצמיותה האותנטית, הנחשפת מספר לספר עם צמיחתה. נדמה כי על אף שמונת ספריה היא רק מתחממת במלאכת זיהוי המשקל הסגולי של כתיבתה. גלית נעה איתנו ברוחב לב אל ראשית הסיפור שנמסר לה, טיילה איתנו בכפר הקטן של סבתא והדריכה אותנו במבוכי השפה העברית בירושלים - כפי שהילדה, הנערה והעלמה שחיות בתוכה פיענחו אותה. על אובססיית קריאה שאיפשרה אמון בחיים ונאמנות לדת הטבעית שלה שהנה לב פתוח. על זרות בין מוסדות בהם ספרים היו עששית בנפשה כשצעדה בערפל. על אישה לוחמת בתוך אוהל אוהבים קטן, על אמא בלתי מנוצחת. גלית איפשרה לנו להתבונן איתה יחד במרחב ההתרחשויות הפרטי שלה שבין שדרות, אשדוד וירושלים (ולפרקים גוש דן רבתי). תנועה בלתי פוסקת בין הבדיון למציאות, בין החוויתי למדומין, בין השפוי להזוי, בין השגרתי לפנטסטי. Support the show: https://www.e-vrit.co.il/See omnystudio.com/listener for privacy information.