קולה של הנובה

דורון פלר לא תכנן להיות מדריך שחייה. בתקופת שפל של חייו, קריירה לא מספקת, אמא עם מחלה סופנית ופציעות גב שלא אפשרו לו לישון, הוא מצא את עצמו ליד הבריכה. ההכרות עם מורה שחייה שינתה את הכל. דורון התפטר מעבודתו, עבר הכשרה, והפך למדריך בעצמו. בבריכה מצא סיפוק ואושר שלא הכיר.ואז הגיע השביעי באוקטובר, ואיתו אובדן כבד. שני החברים הכי טובים שלו, שירז ואדיר, נרצחו בנובה.הדרך של דורון להתמודד עם הכאב הייתה במים ובהליכות על החוף. באחת ההליכות האלה, מתוך השקט ומתוך האובדן, קם רעיון. עמית מוסאי, שורד נובה וחברם הכי טוב של שירז ואדיר, החל להצטרף לדורון. עמית, בוגר קורס החונכים של עמותת שבט הנובה, ביקש מדורון לעזור לו להנציח את הזוג שאיבדו וכל כך אהבו.מהליכה בים נולד מיזם. סדנת שחייה טיפולית לזכרם של שירז ואדיר, שכבר סיימה את הסבב החמישי שלה בתמיכת עמותת קהילת שבט הנובה.כשדורון מדבר על המיזם, העיניים דומעות. הוא יודע שהעשייה שמצא מתוך האובדן היא לא רק הנצחה. היא היעוד שלו.

פרק 17 של ״קולה של הנובה״ עם נעמה שמואלביץ׳נעמה שמואלביץ׳, עורכת דין, מצאה את עצמה שבועות ספורים אחרי השביעי באוקטובר נכנסת אל תוך מציאות שדרשה מענה מיידי. ללא היכרות מוקדמת עם הסצנה או עם קהילת שבט הנובה, אך עם הבנה חדה של הצורך ויכולת לפעול, היא הצטרפה והפכה לחלק מרכזי בהקמה של עמותת קהילת שבט הנובה.בפרק נעמה פותחת צוהר אל הרגעים הראשונים של הקמת העמותה. אל הצורך לבנות הכול מאפס. להקים מערכות, לגייס אנשים, לחבר בין שורדים, פדויי שבי ובני המשפחות השכולות לבין גופים מסייעים, ולדאוג למה שנשאר בין הכיסאות. מציאות שבה כל יום מביא איתואתגרים חדשים, לצד אחריות עמוקה כלפי קהילה שלמה.מתוך התהליך הזה, באופן טבעי, נעמה הפכה למנכ״לית הראשונה של עמותת קהילת שבט הנובה. היא משתפת על השנה הראשונה שהייתה אינטנסיבית מעבר למילים. על עבודה מסביב לשעון, על ויתורים אישיים, ועל תחושת שליחות שמובילה קדימה גם ברגעים המורכבים ביותר.זהו פרק על הנהגה מתוך מציאות משתנה, על עשייה שנולדת מתוך צורך אמיתי, ועל הדרך שבה נבנתה עמותה שמלווה קהילה שלמה ברגעים המורכבים ביותר שלה.

פרק 15 של ״קולה של הנובה״ מארח את רז מלכה, שורד פסטיבל הנובה והמאשרום ואחד מאבני היסוד של קהילת שבט הנובה.רז היה שם באותו בוקר. שרד את התופת יחד עם בת זוגו. אך מה שמייחד את הסיפור שלו מתחיל דווקא אחרי.במקום להתכנס פנימה, הוא פנה החוצה. לקח על עצמו תפקיד שלא הוגדר מראש, תפקיד שנולד מתוך צורך אמיתי בשטח. ללוות אנשים. להיות שם. לענות לכל פנייה. להקשיב, לחבר, להכווין. עבור אלפי שורדים, רז הפך לכתובת.בתוך מציאות שבה לא הייתה מסגרת, לא הייתה הגדרה רשמית, ולא הייתה מערכת מוכנה להתמודד עם היקף כזה של פגיעה, נבנתה העמותה מאפס. עמותה של קהילה שלוקחת אחריות על עצמה. רז היה בלב העשייה הזו מהיום הראשון.הוא לקח חלק בהקמת צוות ההסברה של העמותה, הבין את החשיבות והצורך של לספר את סיפור אותו יום בצורה נאמנה למקור, להנגיש את האמת, ולתת לשורדים קול ותכלית. מהתערוכה הראשונה באקספו תל אביב ועד משלחות, הרצאות ומיצגים ברחבי העולם, הוא עזר לבנות תנועה שמגיעה לעשרות אלפי אנשים.מאז הקמת העמותה שימש כמנהל תחום השורדים, והיה הכתובת המרכזית עבור חברי הקהילה לאורך השנים.במקביל, הוא ממשיך להיות שם עבור הקהילה. ללוות, להחזיק, לפעול. ובתחילת 2026 נכנס לתפקיד מנהל תחום העצמאיים והעסקים הקטנים, דרך פרויקט “נובה מרקט”, שמעניק לחברי הקהילה כלים לצמוח מחדש ברמה העסקית.רז משתף בכנות איך דווקא העשייה עבור האחר היא זו שעזרה לו לשאת את הטראומה שלו. לא להדחיק, אלא להפוך אותה למקור של כוח.פרק על אדם אחד שבחר לפעול. על קהילה שנבנתה מתוך שבר. ועל הדרך שבה נתינה יכולה להפוך לריפוי.

פרק 13 של ״קולה של הנובה״ מארח את מאי חייט, שורדת פסטיבל הנובה והמאשרום, בסיפור עוצמתי על תודעה, בחירה, וחיים שנולדים מחדש מתוך קצה הגבול.מאי לוקחת אותנו למסע אישי עמוק, שמתחיל הרבה לפני השבעה באוקטובר. דרך ילדות מורכבת, מערכות יחסים שפגשו בה כאב, ורגעים שבהם מצאה את עצמה בתוך תודעה של קורבן, היא בונה לאורך השנים שכבה פנימית של כוח, גם אם עדיין לא לגמרי מודע.ואז מגיע אותו בוקר ששינה את חייה ואת חיי כולנו.בתוך התופת, מול רגעים בלתי נתפסים, משהו בתוכה מתייצב. היא בוחרת לא להישבר. בוחרת לא להיות קורבן. בוחרת להחזיק בתודעה שגם ברגעים הכי קיצוניים, יש לה שליטה על מי שהיא.אחרי אותו יום, כשהגוף והנפש ממשיכים לשאת את מה שנצרב, מגיעה גם הבנה עמוקה יותר. כל מה שעברה, כל הכאב, כל הבחירות, הובילו אותה לרגע הזה. ומתוך זה נולדת תפיסת חיים אחרת. כזו שרואה משמעות גם במקומות הקשים ביותר.ובתוך המסע הזה, מתחדדת גם ההבנה כמה הקהילה היא עוגן. כמה עמותת קהילת שבט הנובה היא לא רק מסגרת, אלא בית אמיתי לאנשים שחוו את אותו יום, שמבינים אחד את השני בלי מילים, שמחזיקים אחד את השני ברגעים שאין בהם מילים.זה פרק על אומץ. על אחריות תודעתית. על היכולת לקום מתוך המקומות הכי חשוכים ולבחור שוב בחיים.ואולי יותר מהכול, זה פרק על ההבנה שיש סיבה להמשיך. שיש עוד דרך. ושכנראה, כמו שמאי אומרת, היא עדיין לא סיימה את התפקיד שלה בעולם.

פרק 11 של ״קולה של הנובה״ מארח את מירב גילי הירש.מירב היא מייסדת תוכנית טרייב, שמלווה כיום למעלה מ-1,400 שורדי נובה ומסייעת להם למצות זכויות מול המערכות השונות. עד היום הצליחה התוכנית להשיג עבור השורדים זכויות בשווי של יותר מ-43 מיליון שקלים. בחצי השנה האחרונה פועלת טרייב בשיתוף פעולה הדוק עם עמותת קהילת שבט הנובה, שגם מלווה ומממנת את הפעילות כחלק מהמאמץ הקהילתי הרחב להעניק לשורדים מעטפת אמיתית של תמיכה וליווי.כדי להבין את הדרך של מירב צריך להכיר גם את הסיפור האישי שלה. היא גדלה בקיבוץ ואיבדה את אביה בגיל עשר. שנים קודם לכן אחותה הגדולה נפלה מסוסה בגיל, 15, נפגעה קשה ומאז נותרה עם נכות בחצי גוף. מירב מספרת שהאירועים האלה עיצבו את מי שהיא ואת תחושת השליחות שמלווה אותה עד היום.לאורך השנים בנתה קריירה מרשימה בעולם המיינסטרים, בתפקיד בכיר במפעל הפיס ובהמשך בניהול תקציבים של למעלה מ-250 מיליון שקלים בענף הבנקאות. למרות המסלול הבטוח והמצליח, היא בחרה לעזוב ולפנות לעשייה חברתית משמעותית בתחום הטיפול בעיוורים.אחרי ה-7 באוקטובר מירב הביאה איתה את כל הניסיון שצברה, יכולת ניהול מערכות, הבנת מנגנונים וחוסן אישי, ויחד עם עמותת קהילת שבט הנובה נבנתה פעילות רחבה שמעניקה לשורדי המסיבות ליווי, הכוונה ומאבק מתמשך למימוש זכויותיהם.מירב גילי הירש מביאה איתה שילוב נדיר של עוצמה, רגישות ומחויבות עמוקה לאנשים.

פרק 9 של ״קולה של הנובה״ מארח את אריאל בורוק, אח שכול, לשיחה כנה ונוגעת על אובדן, התמודדות והדרך חזרה אל החיים.כשאריאל מדבר על אחותו הקטנה, אניטה ליסמן זכרונה לברכה, הכאב מורגש בכל החדר. הוא לא מסתיר, לא מייפה. הוא מדבר אמת. ובתוך האמת הזאת, לאורך הפרק, נבנה גם סיפור של תקווה.אריאל, כיום חייל בקבע, משתף איך במשך זמן רב הדחיק את האובדן. הוא המשיך קדימה, תפקד, החזיק מעמד, עד שהכול חזר אליו בעוצמה. הרגשות שדוכאו התפרצו והובילו אותו לרגעים קשים מאוד, עד מחשבות אובדניות.דווקא מתוך התחתית התחיל תהליך אמיתי של שינוי. אריאל בחר לעזוב טיפול שלא דייק עבורו ואף העמיק את תחושת התקיעות, ומצא מטפל שידע ללמד אותו להתבונן במציאות הקשה שחווה בלי לברוח ממנה. ללמוד לשהות בתוך הכאב, מבלי לאבד את עצמו בתוכו.במקביל נוצר חיבור עמוק עם עמותת קהילת שבט הנובה. מהריטריטים, דרך טיולי ג׳יפים ועד מסעות הסברה במדינות שונות בעולם. בכל מפגש התווספה עוד שכבה של משמעות, עוד תחושת שייכות, עוד קרקע יציבה לעמוד עליה.אריאל מתאר גם שינוי תפיסת עולם עמוק בחייו האישיים. התקרבות לעצמו דרך התבוננות כנה, דרך בחירה מודעת לחיות אחרת.״כמה חשוב למצוא את הדרך והאדם הנכון לטיפול. היום אני מרגיש קרוב יותר למי שתמיד רציתי להיות.״

אופיר אמיר, ממארגני פסטיבל הנובה והמאשרום, פותח את הלב ולוקח אותנו דקה אחר דקה אל היום שבו החיים של כולנו השתנו מקצה לקצה.הוא חוזר אל אותו בוקר ברעים, מההתרגשות לראות חודשים ארוכים של עבודה מתגשמים, ועד לרגע שבו הבין שהמציאות מתהפכת והוא נלחם על חייו. אופיר משתף בפציעה מירי, בשעות ארוכות של מאבק להישאר בהכרה, וברצון אחד שהחזיק אותו בתוך הכאוס, להספיק לענות לשיחה מאשתו ליאור, שהייתה אז בהיריון מתקדם.בתוך הסערה, הדבר היחיד שהיה חשוב לו היה להרגיע אותה ולהבטיח שהכול בסדר, גם כשהוא עצמו מתמודד עם פציעה קשה ועם אי ודאות מוחלטת.אבל עבור אופיר, הסיפור לא הסתיים באותו יום. משם נולדה שליחות. להנציח את חבריו שנרצחו, לפעול לגיוס תרומות לעמותת קהילת שבט הנובה כדי לבנות גוף שיתן מענה אמיתי לשורדים ולמשפחות השכולות, ולצאת להסברה ברחבי העולם, גם במחיר של זמן יקר עם בתו הקטנה ומשפחתו.זהו פרק על אחריות, על אהבה, ועל הבחירה להפוך כאב לעשייה.

קשה לתאר את סיפורה של דניאלה דור, אחותו השכולה של עידן דור.השיחה האחרונה עם עידן, בזמן שנמלט מהמסיבה כשברקע נשמעים קולות ירי, הותירה את דניאלה ערה בלילות עוד חודשים ארוכים, חסרת אונים מול מה שהתרחש בקו הטלפון.את הבשורה הקשה קיבלה המשפחה רק לאחר שמונה ימים בלתי נסבלים של חוסר ודאות. מאז נאלצו לקבור את עידן שלוש פעמים בתוך שנתיים, כשהפעם האחרונה הייתה רק לפני חודש.דניאלה מספרת שביום שבו אחיה עצם את עיניו בפעם האחרונה, עיניה שלה נפקחו. היא משתפת שביום גילוי המצבה של עידן גילתה גם שהיא בהריון, אותו קו דק ושברירי בין אובדן וכאב לבין חיים חדשים ותקווה

בפרק אירחנו את עומרי סאסי – יזם, מפיק, מוזיקאי ושורד הטבח בנובה. דיברנו על מסע חיים שנע בין בניין ומוזיקה, ילדות מורכבת, אובדן אמא, בניית קהילה, הקמת הנובה, והיום הנורא שבו העולם שלו התהפך. עומרי לוקח אותנו איתו לרגעים על הקצה: הפינוי תחת אש, הריצה על החיים, אובדן בני משפחה וחברים, וגם ההחלטה לא ליפול – אלא להפוך את הכאב לשליחות.- איך שורדים מציאות בלתי נתפסת?-ממה קורה ברגע שאתה מבין שאתה מנהל קרב הישרדות?- האם אפשר להחזיק על הכתפיים קהילה שלמה בזמן שאתה עצמך פצוע מבפנים?- איך כותבים מחדש חיים אחרי 412 מלאכים שמלווים אותך?- מהו החזון של נובה – קדימה, אל החיים?פרק מטלטל, אנושי ומהחשובים שנשמע כאן. תיהנו.

בפרק אירחנו את רונן שלו, אביו של רועי ז״ל, שורד נובה שאיבד את חייו מאובדנות כשנתיים אחרי השביעי באוקטובר. דיברנו בפתיחות על מה שקורה בתוך בית שיש בו פוסט־טראומה: איך כל המשפחה נדבקת בכאב, בטראומה. איך ילד שנראה "חזק" יכול להסתיר סערה פנימית, ומה האחריות של הורים לזהות, לדחוף, ולבקש עזרה בזמן.רונן מדבר בכנות מצמררת על התקופה שבה ליווה את בנו כמו "חולה סופני" בלי להבין זאת בזמן, על הפחד של הורים לדחוף לטיפול, ועל המחיר הכבד של השקט. שוחחנו על ההורים שלא רואים, על המערכת שלא מספקת מענה, ועל המאבק שלו היום - להפוך מודעות, טיפול ונגישות למשימת חיים.האם פוסט־טראומה באמת מדבקת? איך נראה בית שבו כולם נכבים יחד? למה הורים מפחדים לראות את מה שמול העיניים? מה קורה כשילד לא רוצה טיפול? ואיך ממשיכים לחיות - וגם להילחם - אחרי אובדן כזה?פרק עמוק, אמיץ ומטלטל. תאזינו.