The Human Founder

הצד המנטלי של מיזוגים ורכישות את הפרק הזה הקלטתי כאורחת בפודקאסט "תקציר מנהלים" של ליאור אטיאס, במסגרת סדרה שמוקדשת לנושא M&A - מיזוגים ורכישות. אלו נושאים שלרוב מדברים עליהם בעיקר מהזווית העסקית והפיננסית, אבל אנחנו בחרנו לעסוק במקום הפחות מדובר, ההיבט המנטלי והאנושי. השיחה היתה כל-כך כנה, עשירה ומלאת תובנות, שהרגשנו שהיא חייבת להגיע גם לקהל של The Human Founder. כי כל יזם, בכל שלב של הדרך – בין אם הוא בעיצומו של תהליך מכירה או עדיין רק חולם על האקזיט, יכול למצוא פה ערך אמיתי. מאחורי המספרים והעסקאות – נמצאים אנשים תהליך M&A הוא לא רק מצגות, אקסלים ומשאים ומתנים. הוא קודם כל סיפור על אנשים. המייסדים, ההנהלה, העובדים, המשקיעים - וכל אחד מהם חווה את האירוע הזה אחרת לגמרי. דיברנו על איך נראית ההחזקה המנטלית בשלושת השלבים של כל עסקה - ה-Pre, ה-During וה-Post – ועל האיזון המורכב בין להמשיך להוביל את החברה קדימה לבין להשקיע משאבים וזמן בתהליך המכירה. הרחבנו על איך שומרים על צוות חד ומחויב, גם כשאי אפשר לשתף את כולם בכל הפרטים, ואיך מייצרים שיח אמפתי ושקוף בלי לפגוע בתהליך. נגענו גם ברגעים הפחות זוהרים – מה עושים כשהעסקה נופלת, לפעמים ממש ברגע האחרון, ואיך מייצרים תנועה חדשה מתוך מקום של אכזבה או ריק. שליטה היא אשליה – אז מה כן יש לנו בידיים? אחד המסרים המרכזיים בשיחה היה ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאה הסופית. זה אולי קשה לעיכול, אבל זו האמת. במקום להיאחז בתחושת שליטה שהיא לא יותר מאשליה, הצעתי להמיר אותה בתחושת אחריות, במיקוד על צעדים פרקטיים, וביכולת לייצר התקדמות ותנועה – גם כשהתמונה הכוללת עוד לא ברורה. הזכרתי איך במציאות של חוסר ודאות – במיוחד בעולם היזמות – הדבר הכי חכם שאנחנו יכולים לעשות הוא לשים את האנרגיה על מה שביכולתנו להשפיע: הדרך שבה אנחנו מנהלים את התהליך, האיכות של מערכות היחסים שאנחנו בונים, והנוכחות שאנחנו מביאים פנימה. החוזקה האמיתית של יזם – להחזיק דואליות M&A הוא מצב מתמשך שבו אנו מתאמצים להחזיק שני מצבים סותרים במקביל: להמשיך לרוץ קדימה ולבנות את החברה כאילו כלום לא קורה – ובמקביל להשקיע מאמץ אדיר בתהליך המכירה. זה דורש גמישות מחשבתית, יכולת לשחרר אחיזה כשצריך, ואומץ להתאים את עצמנו למציאות שמשתנה לפעמים ביום אחד. דיברנו על היכולת של יזם טוב להרים את הראש אחרי כל טלטלה, לחזור אל ה-White board עם עיניים חדשות, ולראות הזדמנויות חדשות שנולדות מתוך אתגר. זה לא אומר להתעלם מהכאב או מהאכזבה – אלא להרגיש אותם, ואז לבחור לזוז קדימה. למה הפרק הזה חשוב לכל יזם – לא רק למי שמוכר את החברה בחרתי להביא את הפרק הזה גם לThe Human Founder בגלל שהוא נוגע בשורש של מהות היזמות – היכולת להוביל, להחזיק מורכבות, ולשמור על עצמך בתוך תהליכים גדולים ומורכבים. גם אם אתם לא בתהליך M&A כרגע, התובנות כאן נכונות לכל נקודת מפנה בחיי חברה – גיוס, שינוי כיוון, שותפויות אסטרטגיות או יציאה לשוק חדש. בסופו של דבר, מאחורי כל החלטה עסקית עומד אדם – והאדם הזה צריך לדעת לנהל את עצמו לא פחות משהוא מנהל את החברה שלו. אני מזמינה אתכם להאזין לפרק הזה בלב פתוח. תמצאו בו כלים, סיפורים ודוגמאות מהשטח שיעזרו לכם לראות את התמונה המלאה – לא רק את המספרים שעל הנייר, אלא את האנשים, הרגשות, וההחלטות שמעצבים את הדרך.

כשהפודקאסט הפך לרפלקציה אישית את פרק 100 שמרתי לרגע שבו ארגיש ראויה ומוכנה לשבת במקום ששמור ליזמים ולמשקיעים שאני מראיינת - הצד שמספר את הסיפור ומשתף על המסע שלו, ולא רק שואל עליו. וידעתי שזה יקרה לאחר שהספר יראה אור. והמתנתי בסבלנות ובאחריות הראויה לדרך. אז אחרי למעלה מ-160 פרקים, מאות שיחות עם יזמים, יזמיות, משקיעים ומנהלים – הרגע הגיע, ולאחר מחשבה, בחרתי שתשב מולי איריס שור – יזמת מבריקה, קולגה וחברה, אשה מאד מיוחדת, שמבינה בני אדם לא פחות טוב משהיא מבינה ביזנס ויזמות. מרקדנית מזכרון – לאישה שמייצרת תנועה מסוג אחר איריס ואני דיברנו על הילדות שלי בשכונת גבעת עדן בזכרון יעקב, ועל החלום להיות רקדנית בברודוויי. בתור ילדה רקדתי בכל סגנון אפשרי, העמדתי כוראוגרפיות והופעות, יצרתי ולימדתי. היום, כשאני מדברת על מיינדסט יזמי – אני יודעת שהוא היה שם תמיד, רק שלא ידעתי לקרוא לו בשם. לצד החלומות היו בי תמיד גם שיקולים פרקטיים. כבר אז הבנתי את המחירים, את המגבלות – ולא בחרתי ללכת עד הסוף עם עולם הריקוד. ובכל זאת – התנועה לא נעלמה מהחיים שלי, אלא שינתה צורה. והיום, אני רואה עד כמה אותה ילדה שרקדה בלי הפסקה – ממשיכה לייצר תנועה: ברעיונות, בתודעה, במפגשים עם אנשים. וכמו בריקוד - כל העשייה והיצירה שלנו מקורן בשרירי הליבה, שמשולים גם לערכי הליבה שמובילים אותנו בחיינו. העשייה הבלתי נגמרת – ומה גרם לי לעצור שיתפתי את איריס איך מאז ומתמיד פעלתי מתוך דרייב פנימי, כמעט בלתי ניתן לעצירה. יזמתי מגיל צעיר – מכרתי תאנים בגינה בגיל 5, ניהלתי שיעורים פרטיים, הקמתי תפקידים מהיסוד – בצבא, במסע הקריירה המגוון שלי, וגם כשהפכתי לעצמאית. הייתי כל הזמן בתנועה קדימה – בלי לעצור להסתכל אחורה. אבל בשנות ה־30 לחיי משהו התחיל להשתנות, הגוף והמיינד ביקשו קצב אחר, ואני לומדת להקשיב להם. שיתפתי את איריס בכנות בשבר הגדול בחיי – עם מותו הפתאומי של אבא שלי. שהיה עוגן משמעותי בחיי, והמוות שלו טלטל אותי ונתן לחיים משמעות אחרת. לימים הבנתי שקוראים לזה Brush with death - התחככות עם המוות שמזיזה דברים, מערערת, ומכריחה להתבונן מחדש על מה שחשוב באמת. האמהות וההצלחה – לא או-או, אלא גם-וגם שיתפתי גם על הבחירה הברורה שלי להיות אמא נוכחת, לצד פיתוח הקריירה. אני לא מאמינה שצריך לוותר על צד אחד כדי להצליח בשני – להפך. ההורות שלי הפכה אותי למנהיגה טובה יותר, למאמנת מדויקת יותר, לאדם שלם יותר. היו תקופות מאתגרות, כמו לכל הורה, אבל תמיד ידעתי להציב גבולות, להקשיב לצרכים של הילדים – וגם לצרכים שלי, ולהחזיק בגאון את המתח הזה. ואני מחבקת את כל המחירים - כי בכל פעם בחרתי בחירה מודעת איך לנהל ולאזן זאת. להפוך את השאלות שלי – למרחב עבור אחרים הכאב הזה – יחד עם המסע שעברתי בעקבותיו – הפך עם הזמן למהות של The Human Founder. לא להישאר רק בשיח של יעדים, גיוסים וביצועים – אלא לשים את האדם, את הרגש, את מה שבין השורות – במרכז. כי את אבא שלי לא הצלחתי להציל, אבל את היזמים שאני מלווה אני מנסה. כך נולדה המתודולוגיה שלי, ואחריה הפודקאסט והספר. כל אחד מהם מציע מבט אחר על אותו עיקרון: שאי אפשר לבנות שום דבר – אם היזם שמאחור קורס. ושאי אפשר לצמוח – בלי לבנות חוסן מבפנים. פרק של דיוק ונקודת ציון, ולא של סיכום פרק 100 הוא נקודת ציון משמעותית עבורי - תזכורת ללמה אני עושה את מה שאני עושה, מאיפה זה בא, ולאן אני רוצה לקחת את זה הלאה, ולכך שמותר לקחת רגע להשתהות, ואז גם להשתאות. מוזמנים להאזין לפרק הזה – ולהכיר אותי, ואת The Human Founder מזווית אישית וקצת אחרת.

לכתוב את הסיפור שלך – ליאור פרנקל על התהליך שמאחורי הספרים, השיעורים שנלמדו, והשיחה האישית כשהפודקאסט הופך לשיחה הפוכה בפרק הזה של "היזם האנושי" קרה משהו מיוחד. הפעם, אני לא רק המראיינת אלא גם המרואיינת. ליאור פרנקל – יזם, סופר ומרצה – לקח את המושכות והוביל שיחה פתוחה ומעמיקה על תהליך כתיבת ספר, ההחלטות המשמעותיות שנעשו לאורך הדרך, וההשפעה של היצירה על החיים האישיים והמקצועיים שלנו. כתיבה כבחירה פנימית אחת השאלות הראשונות שעלו בשיחה היא: "למה לכתוב ספר?". ליאור ואני הסכמנו שכתיבה היא הרבה מעבר להוצאת רעיונות לאור. היא בחירה עמוקה שמגיעה ממקום אישי – מקום שמחבר בין ערכים, חוויות והמשמעות שאנו רוצים להותיר בעולם. דיברנו על ההבדל בין בחירה להחלטה, על איך הבחירה לכתוב מתפתחת, ומדוע כל כך חשוב לדעת את ה"למה" שמניע אותנו לאורך המסע היצירתי. האתגרים שבדרך – משמעת וסבלנות כתיבת ספר היא תהליך ארוך ומורכב. דיברנו על הספקות שמלווים אותנו, על רגעי התסכול, ועל הצורך במשמעת עצמית גבוהה כדי להמשיך ולהתקדם. ליאור שיתף את חוויותיו מכתיבת חמישה ספרים, בהם שני רבי-מכר, ואיך הוא למד להתמודד עם לחצים פנימיים ועם הצורך לשחרר – גם כשדברים לא תמיד מושלמים. "למה להוציא ספר?" – ההחלטה בין הוצאה עצמית להוצאה מסורתית אחד הנושאים המרכזיים שעלו היה ההבדל בין הוצאה עצמית להוצאה לאור מסורתית. דיברנו על השיקולים שמובילים להחלטה, על היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ועל איך כל אחת מהן משקפת את הבחירות האישיות שלנו. הבחירה שלי ללכת עם הוצאה מסורתית נבעה מהרצון לעבוד עם שותפים מקצועיים שיעזרו לי לדייק את המסר ולתת לספר את הבמה הראויה ביותר. התהליך כמשנה חיים במהלך השיחה, ליאור הפתיע אותי בשאלה: "איך הכתיבה שינתה אותך?". עצרתי לרגע וחשבתי – הכתיבה עבורי הייתה מסע תרפויטי. היא עזרה לי לעבד חוויות, להסתכל על העבר בעיניים חדשות ולגלות מחדש את הקול הפנימי שלי. זו הייתה הזדמנות להבין לעומק את הבחירות שעשיתי ולראות איך הן מעצבות את הדרך שלי היום. תובנות לדרך – יצירתיות, אותנטיות והשראה בסיום השיחה, ליאור ואני הסכמנו שכתיבה היא לא רק תהליך יצירתי, אלא גם מסע פנימי. היא דורשת מאיתנו לא רק כישרון ומאמץ, אלא גם אומץ – האומץ להיות כנים עם עצמנו, לשתף את החוויות שלנו ולתת להן מקום בעולם. אם יש משהו שאני לוקחת מהפרק הזה, זו התזכורת שכל יצירה מתחילה מבחירה פנימית אמיצה ומתשוקה אמיתית להשפיע. הפרק הזה הוא לא רק על כתיבה, אלא על החיים עצמם – על איך להפוך חלומות למציאות, על איך להתמודד עם אתגרים יצירתיים, ועל איך להישאר מחוברים למה שבאמת חשוב. אני מזמינה אתכם להקשיב ולהצטרף למסע של ליאור ושלי – מסע שמתחיל במילים ונוגע בלב.

בעיניים עצומות רואים הכל: חמי פרס על ענווה, חזון ואופטימיות בעולם היזמות ובכלל יש אנשים שכשהם נכנסים לחדר, אפשר לחוש שהסיפור שלהם גדול מסך חלקיו. כזה הוא חמי פרס – משקיע, יזם ומוביל דרך בעולם ההייטק הישראלי. בשיחה שכולה השראה ותובנות, חמי שיתף אותי לא רק על ההצלחות המרשימות שלו, אלא גם על השורשים העמוקים שהובילו אותו לשם, על האתגרים שעמדו בדרכו ועל הבחירה להסתכל קדימה גם ברגעים הקשים ביותר. כשאתה גדל לצד אב כמו שמעון פרס, עם חזון שאין לו גבולות, אפשר לדמיין את האופן שבו ערכים כמו חדשנות, ענווה ושאפתנות הפכו להיות חלק אינטגרלי ממי שאתה. אך חמי לא חי בצל אביו – הוא לקח את המורשת הזו, עיצב אותה בהשראתו, ויצא למסע אישי שמבקש להפוך את החזון הזה למציאות מוחשית. להפוך יוניקורן לג'ירפה: חזון של חברות ענק וכשהוא מדבר על חזון, אי אפשר שלא להתרגש מהמושג החדש – "ג'ירפות" – חברות ענק ששוות טריליונים, כאלה שגדולות פי כמה מ"יוניקורנים". זו לא רק שאיפה טכנולוגית, אלא אמירה על היכולת של ישראל להוביל על הבמה העולמית. אבל חמי לא רואה את המסע הזה כתחרות או מלחמה. להפך, הוא מדבר על ענווה. אותה ענווה שמאפשרת לעצור ולהביט לאחור, להעריך את הדרך שנעשתה, ולהבין שדברים גדולים נבנים מלמטה – מתוך חיבור לערכים, מתוך מחויבות לעבודה קשה ומתוך היכולת להבין את המציאות כפי שהיא באמת. כאב ושינוי: איך האובדן הפך לכוח מניע כשחמי מדבר על האובדן של בנו, גיא, הדממה שנוצרת בחדר היא מוחשית. הכאב הזה הפך אותו לאדם שונה – אדם שיודע מה חשוב באמת, שיודע להפריד בין מה שבר חלוף למה שנצחי. הוא מספר איך האובדן הזה הכניס לחייו מידה של פרופורציות והתבוננות פנימית, איך הוא לימד אותו לעצור, להתבונן ולשאוב כוחות דווקא מהרגעים הקשים ביותר. זו לא רק טרגדיה אישית ומשפחתית אלא גם מצפן שמכוון אותו במסע המקצועי והאישי לעבר נתינה, יצירה ועשייה חדשה. יזמות עם נשמה: לשלב חזון ואנושיות יזמות, עבור חמי, היא לא רק בניית חברות או פיתוח טכנולוגיות. זו דרך להותיר חותם אמיתי על החברה כולה. כשאני מקשיבה לו, אני מבינה עד כמה עמוק החזון שלו – לא רק לפתח את ההייטק הישראלי, אלא להפוך אותו למנוע של שינוי חברתי, לקדם שוויון הזדמנויות ולבנות גשר בין טכנולוגיה לערכים. וכמו תמיד, חמי לא מסתפק בדיבורים. הוא מדבר על הצורך לבנות חברות עם DNA חזק, כאלה שמשלבות בין חזון לאנושיות. הוא מזכיר לי שהכול מתחיל ונגמר באנשים – בצוותים, במערכות יחסים ובאמונה המשותפת שמניעה הכול קדימה. אופטימיות ככלי עבודה: לקום ולהמשיך לחלום כשהשיחה מתקרבת לסופה, אני מרגישה שנגעתי לא רק בעולם התוכן המקצועי של חמי, אלא גם ברוח שמניעה אותו. הוא מזכיר לי שאופטימיות היא לא פריבילגיה – היא כלי עבודה. ויותר מזה – היא הבחירה לראות את השמש זורחת בכל יום מחדש, גם אחרי סערה. לצאת למסע היזמות לצד חמי פרס, זו הזמנה לא רק לחלום, אלא גם להעז, לא רק להוביל אלא גם להקשיב, ולא רק להצליח אלא להותיר חותם. זה שיעור על איך להפוך את הרעיון הגדול הבא למציאות שמשפיעה על דורות שלמים. הפרק הזה הוא לא רק על יזמות, אלא על החיים עצמם – על איך אנחנו יוצרים שינוי מתוך ערכים, משמעות וכאב. זוהי תזכורת שהדרך חשובה לא פחות מהיעד.