תורה של חירות - פודקאסט פרשת השבוע עם דב אלבוים

השבוע אנחנו מגיעים אל הפסגה, תרתי משמע: פרשת "וזאת הברכה", החותמת את ספר דברים ואת התורה כולה. משה רבנו, המנהיג הגדול מכולם, עומד על הר נבו ורואה את הארץ המובטחת מבלי יכולת להיכנס אליה. מבעד למשקפי החירות, נבין שהטרגדיה הזו היא בעצם הכרח פסיכולוגי: כדי שעם ישראל יוכל להיוולד מחדש בארץ כנען כאומה ריבונית, הוא היה חייב להשתחרר מדמות "האב הגדול" שליוותה וגוננה עליו במדבר. אבל התעלומה הגדולה של הפרק מסתתרת בפסוק האחרון של התורה: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה... אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כל יִשְׂרָאֵל". למה התורה מייחסת את ה"יד החזקה" למשה ולא לאלוהים? דב לוקח אותנו אל פירוש רש"י ואל התלמוד הירושלמי, שמתארים סצנה בלתי נתפסת: מאבק כוחות פיזי בין משה לאלוהים על הלוחות הראשונים. אלוהים ניסה לחטוף את הלוחות מידיו של משה כדי להציל אותם, אך "גברה ידו של משה" והוא שבר אותם. למה משה התעקש לשבור? משום שהלוחות הראשונים היו לוחות של חירות מוחלטת, "חרות על הלוחות", חיבור ישיר ובלתי אמצעי שעם ישראל לא היה מוכן אליו אחרי חטא העגל. הלוחות השניים שהגיעו אחריהם הם "לוחות של פוסט-טראומה" – שכבה של פרשנות אנושית, הלכות וסייגים שנוצרו מתוך חרדה. ועם זאת, בתוך ארון הברית הונחו גם שברי הלוחות הראשונים, כדי להזכיר לנו שגרעין החירות והחיבור האינטימי עדיין נמצא שם בתוכנו, מחכה שנחבר את השברים. שנה חדשה - קורסים חדשים ! למידע נוסף: אימייל: [email protected] לאתר בית המדרש: https://www.beitmidrash.org.il לשליחת הודעת וואטסאפ: נועם - 052-900-1756